Двести дней тревоги (1942)

Вы находитесь на сайте "Архив статей из ЭЕЭ и статей на еврейские темы из Википедии"

(Различия между версиями)
Перейти к: навигация, поиск
(Новая страница: «{{Остатье | ТИП СТАТЬИ = 1 | АВТОР1 = Л.Гроервейдл | АВТОР2 = | АВТОР3 = | СУПЕРВАЙЗЕР = | ПРОЕКТ = | …»)
(Перенаправление на ej:Двести дней тревоги (1942))
 
(25 промежуточных версий не показаны.)
Строка 1: Строка 1:
-
{{Остатье
+
#redirect [[:ej:Двести дней тревоги (1942)]]
-
| ТИП СТАТЬИ  = 1
+
-
| АВТОР1 = Л.Гроервейдл
+
-
| АВТОР2 =
+
-
| АВТОР3 =
+
-
| СУПЕРВАЙЗЕР =
+
-
| ПРОЕКТ =
+
-
| ПОДТЕМА =
+
-
| КАЧЕСТВО  =
+
-
| УРОВЕНЬ  =
+
-
| ДАТА СОЗДАНИЯ  =5/05/2012
+
-
| ВИКИПЕДИЯ =
+
-
| НЕОДНОЗНАЧНОСТЬ  =
+
-
}}
+
-
[[Файл:Bunkercarmel.jpg|250px|left|thumb|Бункер на [Гора Кармель|горе Кармель], который считается штабом [[Саде, Ицхак|Ицхака Саде]] во время программы "часть горы Кармель]]
+
-
<!--
+
-
 
+
-
'''מאתיים ימי חרדה''' הוא כינוי לתקופה בתולדות [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה]], מאביב [[1942]] עד [[3 בנובמבר]] 1942, שבה התקדמו יחידות ה[[צבא גרמניה הנאצית|צבא הגרמני]] בפיקודו של הגנרל [[ארווין רומל]] ב[[צפון אפריקה]], כשמגמת פניהם מזרחה לכיוון [[תעלת סואץ]].
+
-
 
+
-
שאלת הגנתה של [[ארץ ישראל]] מפני פלישה גרמנית אפשרית עלתה פעמיים במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. פלישה גרמנית מצפון הייתה האיום הממשי הראשון, כאשר [[משטר וישי]] הפרו-נאצי שלט ב[[סוריה]] וב[[לבנון]]. סכנה זו חלפה כאשר הצבא ה[[בריטניה|בריטי]] פלש ב-[[8 ביוני]] [[1941]] וכבש אותן מידי כוחות וישי. מאוחר יותר, בראשית 1942 נוצר איום חמור יותר כאשר [[קורפוס אפריקה]] בפיקודו של רומל התקדם בצפון אפריקה לעבר תעלת סואץ, איים להבקיע את שערי [[ארץ ישראל]] וגרם לחרדה קיומית של ממש בקרב אנשי היישוב, חרדה שארכה כמאתיים יום והוסרה רק בנובמבר 1942 עם הניצחון ב[[קרב אל-עלמיין השלישי|קרב אל-עלמיין]].
+
-
 
+
-
== הסכנה הראשונה - הפלישה מצפון ==
+
-
הסכנה הראשונה, של פלישה מצפון, קדמה למאתיים ימי החרדה והייתה מעין חזרה כללית לקראתה. היא החלה ביוני [[1940]] כאשר כבשה גרמניה את [[צרפת]], והשליטה בצרפת ובמושבותיה הייתה בידי [[צרפת של וישי|משטר וישי]] הפרו-נאצי.  בכך באו סוריה ולבנון תחת שלטון פרו-נאצי, שהיה בו משום סכנה גלויה ליישוב היהודי בארץ ישראל. הנחת העבודה של הבריטים הייתה שפלישה גרמנית לארץ ישראל מצפון היא אפשרות ריאלית ושיש להיערך לקראתה.
+
-
 
+
-
בקיץ 1940 החלו הבריטים להקים קווי ביצורים ב[[הגליל|גליל]], ב[[עמק הירדן]] וב[[השומרון|שומרון]] במסגרת הכנות להגנת הארץ מפני פלישה ולהכנת פעולות התנגדות לכובשים, אם תפול בידי האויב.
+
-
 
+
-
ביוני - יולי 1941 [[המערכה בסוריה ולבנון (1941)|כבשו]] הבריטים את סוריה מידי צבא וישי, אך האיום הנאצי לא הוסר. הצטרפות [[יפן]] למלחמה בדצמבר 1941 חייבה את בריטניה לדלל באופן ניכר את צבאה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ולהפנות כוחות ל[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]]. בנוסף, העריכו הבריטים כי [[הצבא האדום]] ב[[קווקז]] עלול להתמוטט וכי הם עצמם לא יוכלו לעצור לבד את הצבא הגרמני שיתקדם משם דרומה, אלא רק לעכבו. ארגון [[ההגנה]] תכנן תוכנית לעיכוב הכוחות הגרמנים לאחר שיפלשו מצפון. התוכנית נקראה "[[התוכנית לארץ ישראל שלאחר כיבוש (1941)|התוכנית לארץ ישראל שלאחר כיבוש]]" (The Palestine Post Occupationl Scheme),שנודעה בקיצור PS. בכירי ההגנה [[יוחנן רטנר]] ו[[יצחק שדה]] עיבדו תוכנית זו לעיכוב הגרמנים לאחר שיפלשו מצפון. התוכנית התבססה על המכשולים הטופוגרפיים בהרי הגליל וכללה חבלה בדרכי תחבורה והטרדה של הכוחות הלוחמים באמצעות [[לוחמה זעירה]]. עיקר הכוח אמור היה להתרכז בחיפה ובכרמל. הבריטים קיבלו את התוכנית וסייעו בהגשמתה באמצעות אספקת ציוד, אימון והדרכה. בנוסף, הקימו רשת מודיעין ושידור בפיקודו של [[משה דיין]], ואימנו את חברי הרשת ב[[אלחוט]] וב[[הצפנה]].
+
-
 
+
-
בהמשך שנת 1941, עם התקדמות [[קורפוס אפריקה]] של הגנרל [[ארוין רומל|רומל]] ב[[צפון אפריקה]], גבר החשש מפני נפילת [[תעלת סואץ]]. בשל חשש זה הגו הבריטים את תוכנית "[[תוכנית המבצר האחרון (1942)|תוכנית המבצר האחרון]]" (Palestine final fortress). ליצירת  יצירת קו הגנה באזורים ההרריים של צפון הארץ.  הקו אמור היה להתייצב במתחמים מוגנים ב[[כרמל]], ב[[גלבוע]] ובהרי השומרון, כאשר בכל מתחם מתבצר כוח לוחם שאמור לזנב בגרמנים ולעכב את התקדמותם. 
+
-
 
+
-
בד בבד עם תוכניות ההגנה נערכו הבריטים גם לאפשרות שיאלצו לפנות את ארץ ישראל במקרה של כיבוש גרמני. תוכניות נסיגה שונות מהמזרח התיכון נבחנו על ידי הפיקוד הצבאי הבריטי החל מנפילת [[יוון]] בידי הגרמנים באפריל 1941 ועד הניצחון באל עלמיין בנובמבר 1942. התוכניות התבססו על נסיגה בריטית – צבאית ואזרחית – מזרחה, ל[[עיראק]] ול[[הודו]]. תוכניות הפינוי לא כללו את יהודי ארץ ישראל, בגלל הקושי לפנות חצי מיליון יהודים, וכן בשל האנדרלמוסיה שתיווצר בדרכי הפינוי עם זרם ה[[פליט]]ים הגדול. עם הנסיגה התכוונו הבריטים לנקוט במדיניות של "[[אדמה חרוכה]]".
+
-
 
+
-
ביישוב היהודי נחלקו הדעות באשר לדרך הפעולה הרצויה מול פלישה גרמנית מצפון. מול אלו שגרסו כי יש לפנות את תושבי [[גבול הצפון]] אל פנים הארץ, ואף לוותר על יישובי ספר כגון [[חניתה]], [[דן (קיבוץ)|דן]] ו[[דפנה (קיבוץ)|דפנה]] כדי לקצר את קו החזית, ניצבו בעלי דעות אקטיביסטיות שקראו להתגוננות. אחד מהם היה [[יצחק טבנקין]], שנאם בכינוס של [[הקיבוץ המאוחד]]:  
+
-
 
+
-
{{ציטוט|תוכן=אין לנו ברירה אלא להיאבק במלחמה זו במלוא הכוח שיש לנו. יישובנו הוא שיהיה יסוד למלחמתנו. ואל הדגל הזה של הגנת יישובנו חייבים אנו להתגייס במדים ובלי מדים. אנו רוצים כאן להתגייס גם במדים, אבל אין המדים הצורה היחידה של המלחמה הזאת, ואם אי אפשר יהיה להרים את הדגל הזה במדים נלחם בלעדיהם.  אם תהיה בנו הרוח נעמוד בה במלוא כוחנו, או גם ניפול בה במלוא כוחנו – נכונים לעמידה ונכונים להקרבה. לא בפטליזם נכריע את הכוחות האויבים אלא באחריות גדולה, כי אין ברירה, כי כזהו צו החיים הגוזר.}}
+
-
 
+
-
דבריו של טבנקין מייצגים את היערכות היישוב היהודי לפלישה. הגנת היישוב היהודי הייתה אמורה להתבסס על לחימה בשיתוף פעולה עם הבריטים, דוגמת הכוחות הארצישראליים בצבא הבריטי, ועל הגנה עצמית ללא סיוע בריטי, כפי שבאה לידי ביטוי מאוחר יותר ב"תוכנית הצפון".
+
-
 
+
-
== הסכנה השנייה - סכנת הפלישה מדרום והחרדה ביישוב ==
+
-
באביב 1942 החל להתקדם מזרחה קורפוס אפריקה בפיקודו של הגנרל ארווין רומל ב[[צפון אפריקה]], לכיוון [[תעלת סואץ]]. ב"[[היישוב|יישוב]]" השתררה חרדה. דומה היה שלאחר הניצחונות הגדולים של ה[[נאצים]] ב[[רוסיה]] באביב 1942 אין כוח שיוכל לבלום אותם בשערי תעלת סואץ, ואזי הדרך לארץ ישראל תהיה פתוחה בפניהם והארץ תכבש על ידם. באותה עת הייתה [[השואה|השמדת יהודי אירופה]] בעיצומה, וידיעות אודותיה החלו להסתנן למנהיגי היישוב. היה חשש כי אם יכבשו הגרמנים את הארץ, הם יכחידו את יהודי ארץ ישראל וישימו קץ למפעל הציוני.
+
-
 
+
-
גם שלטונות [[המנדט הבריטי|המנדט]] הכירו בסכנת כיבוש הארץ. רבים מערביי ארץ ישראל נקטו עמדה אוהדת כלפי גרמניה וציפו לבואם של צבאות [[היטלר]], אותו כינו "אבו עלי", בתקווה שיביס את הבריטים. עם זאת, חלק קטן מערביי הארץ נקטו בגישה פרו-בריטית ו-6000 מהם אף התגייסו לצבא הבריטי. ההיסטוריון [[מרדכי נאור]] מספר (בספרו "הטור השמיני"), על פי חוויות משפחתו, שהתגוררה באותה עת ב[[גן יבנה]]: "ביישובי דרום הארץ הסתובבו ערבים מהכפרים הסמוכים וחילקו ביניהם את הבתים ואת הנשים". מאחר שהיישוב היה הגורם היחיד עליו יכולים היו הבריטים לסמוך בעת צרה זו, הגיע שיתוף הפעולה בין הנהגת היישוב לבריטים לשיאו בתקופה זו. ה[[פלמ"ח]], שנוסד בשיתוף עם הבריטים עוד בשנת 1941 ובתוכו הוקמה [[המחלקה הגרמנית]] במטרה לשמש כוח [[גרילה]] במלחמה נגד הנאצים אם יכבשו את הארץ, היה בתקופה זו בכוננות גבוהה. ב-[[27 באפריל]] 1942 ניתנה לפלוגות הפלמ"ח פקודה לגייס את כל חבריהם בגיוס מלא ולעמוד בכוננות עליונה. בשיא התקדמותם של כוחות רומל, כשפריצתם לאזור [[הדלתה של הנילוס]] ותעלת סואץ נראתה בלתי נמנעת וכוחות הצבא הבריטי עמדו בפני נסיגה ל[[עבר הירדן]] ול[[עיראק]], יצאה פקודה ממטה [[ההגנה]] להורדת פלוגות הפלמ"ח לדרום הארץ ולנגב. ברדתם לדרום נתברר כי אין בידיהם כלי נשק בכמות מספקת. עד אז עמדו לרשותם רק כלי נשק לאימונים. הפלמ"ח תבע ממטה ההגנה לצייד את אנשיו בכלי נשק, אך הדבר התעכב. יש סברה כי הסיבה לכך נבעה מהתוכנית להחזרת החיילים הארץ ישראליים בצבא הבריטי ממצרים עם כלי נשקם והעמדת חלק ממנו לרשות הפלמ"ח. על רקע זה נכתבו בשירו של [[חיים חפר]] "רבותי ההיסטוריה חוזרת" המלים:
+
-
 
+
-
{{ציטוט| תוכן="אל עלמיין, אף אותך לא נשכחה,
+
-
:עת אל שדות הדרום הרחבים,
+
-
:אל הנגב פלוגונת נשלחה-
+
-
:עם מקלות כתחליף לרובים...}}
+
-
 
+
-
==מאתיים ימי חרדה==
+
-
בהנהגת היישוב וארגון ההגנה התרוצצו רעיונות שונים בשאלה איך לנהוג אם הארץ תיפול בידי הגרמנים. מחד הייתה העמדה שבוטאה על ידי [[דוד בן-גוריון]] שאמר ב-1942:
+
-
 
+
-
{{ציטוט| תוכן=ואנו לא נלחם ב[[היטלר]], לא נגן על עצמנו בתוך הארץ הזאת. אין לנו ברירה, לא אנחנו קובעים את האיסטרטגיה העולמית... לא אנחנו נגיד להיטלר: אתה תבוא רק עד שערי הארץ ולא תוסיף, כי שם אנחנו נעמוד ולא ניתן לך ללכת. ההיפר ציונות אומרת: ארץ ישראל היא מקום חיותנו ורק פה נגן על עצמנו וזוהי ציונות של הבל. ההגנה על הארץ לא נתונה בידינו ובכל מקום, במצרים ובלוביה, גם בפרס ובטורקיה, אם יהיה צורך - שם נצטרך לעמוד בפני האויב האיום והנורא של האנושות ושל העם‎‎.}}
+
-
 
+
-
עמדה זו ביטאה את הרעיון כי במקרה של נסיגה בריטית יש לפנות את עיקר הכוחות הלוחמים של ההגנה ואת הנהגת היישוב, עם הצבא הבריטי הנסוג, עד ל[[הודו]] ולשוב לארץ עם הכוחות שיכבשו אותה מחדש בהתהפך גלגל המלחמה.
+
-
 
+
-
מנגד הייתה העמדה הנחרצת שבוטאה, עוד קודם לכן בשנת 1941, על ידי [[יצחק טבנקין]] שאמר:
+
-
 
+
-
{{ציטוט| תוכן=חצי מיליון יהודים אלה אינם צריכים לסגת. אף אחד מאתנו לא צריך להיות ניצל, הוא צריך לעמוד פה עד הסוף, למען זכותו בעתיד, למען כבודו העצמי, למען נאמנותו ההיסטורית.‎‎}}
+
-
 
+
-
העמדה השנייה הובילה לרקימת תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל, כשייסוגו הבריטים מן הארץ, ולהלחם עד האיש האחרון. התוכנית, שקווי היסוד שלה היו דומים לתוכנית הארץ ישראלית שקדמה לה, נקראה במטה ההגנה בשם "תוכנית חיפה" וניתן לה הכינוי "[[מצדה]] על [[הכרמל]]" (או "תוכנית הצפון"). התוכנית תוכננה על ידי [[יוחנן רטנר]] ו[[יצחק שדה]] (שהיו עם הקמת המדינה ל[[אלוף|אלופים]] ב[[צה"ל]]). לפי התוכנית אמורים היו [[חיפה]] ושרשרת הרי [[הגליל]] שמסביב ל[[עמק יזרעאל]], להפוך למרחב מוגן בעל סיכוי להתנגדות ועמידה בפני הפולש, שהתבסס על כוחות שריון שיתקשה בתנועה באזור ההררי, דוגמת עמידת מובלעת [[המצור על טוברוק|טוברוק]] בצפון אפריקה.
+
-
 
+
-
על פי התוכנית תרוכז האוכלוסייה היהודית בארץ במובלעת, ויחידות גרילה תצאנה אל מחוץ למובלעת לעיכוב התקדמותו של האויב או להטרדתו. התוכנית הביאה בחשבון את הצטרפותם של מתנדבי היישוב ששירתו בצבא הבריטי אל הכוחות המגינים. הוקמו גם גופי [[הגנה אזרחית]] למחצה כדוגמת [[משמר העם]] בחיפה ו[[משמר המולדת]] בתל אביב, במטרה להכשיר אזרחים בלוחמה זעירה ולוחמת [[קרב פנים אל פנים|קפ"פ]].
+
-
 
+
-
היה ברור למתכננים כי בסופו של דבר אף אם יצליחו לעכב את התקדמות הפולש, סופם של המגינים ושל האוכלוסייה האזרחית שבמובלעת נחרץ. עצם השם מצדה על הכרמל, ביטא את חוסר סיכויי עמידתו של היישוב. 
+
-
 
+
-
ה[[אצ"ל]] רקם תוכנית אחרת, סמלית במהותה,במקרה של פלישת הגרמנים לארץ ישראל, הוא התכון לכבוש את [[העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]], בתוך החומות, ולנהל משם את הקרב האחרון ותוך כדי כך להכריז על ריבונות יהודית סמלית מעל [[הר הבית]].
+
-
 
+
-
ב [[17 באפריל]] 1942 פנה ראש [[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]] משה שרתוק (לימים [[משה שרת|שרת]]) אל הגנרל [[קלוד אוקינלק]] מפקד [[הארמיה השמינית של הצבא הבריטי]] במלים הבאות:
+
-
 
+
-
{{ציטוט| תוכן=אין כל ספק שאם ישטפו הנאצים את ארץ-ישראל, יושמדו כל יהודי הארץ הזאת. השמדת הגזע היהודי הוא סעיף בסיסי בתורה הנאצית. הידיעות המוסמכות שפורסמו לאחרונה מעידות, שמוציאים אל הפועל את המדיניות הזאת באכזריות שלא תתואר במלים. מאות אלפי יהודים נספו בפולין, בארצות הבלקן, ברומניה ובמחוזות שאליהם פלשו הגרמנים בברית-המועצות, כתוצאה מהוצאות-להורג בסיטונות, גירושים בכוח והתפשטותם של רעב וחולי בגיטאות ובמחנות-הריכוז. יש יסוד לחשש שחורבן מהיר שבעתיים יפקוד את יהודי ארץ-ישראל, אם יפלו בידי הנאצים.}}
+
-
 
+
-
את הכינוי "מאתיים ימי חרדה" לתקופה זו בתולדות היישוב טבע ה[[עיתונאי]] איש התקופה [[חביב כנען]] בספרו על תקופה זו, שנשא שם זה.
+
-
 
+
-
על הלך הרוח בהנהגת היישוב באותם ימים כתב בספרו:
+
-
 
+
-
{{ציטוט| תוכן=במשרדי [[הסוכנות היהודית]] בירושלים, בין קירות הוועד הפועל של [[ההסתדרות הכללית|הסתדרות העובדים]], בקיבוצים, בדרגים הגבוהיים של ההגנה, במפקדת האצ"ל, עוסקים בימים אלה הכל בשאלה כיצד למנוע את השמדת היישוב במקרה של פלישת הגרמנים לארץ ישראל. קשה להניח שהיישוב יוכל לעמוד מול עוצמתו של הצבא שהכניע את הבריטים במצרים, אך עם זאת אין בדעת יהודי ארץ-ישראל להושיט את צווארם לשחיטה, כפי שקרה להמוני אחיהם ב[[אירופה]]. בארץ ישראל גמרו היהודים אומר להתגונן עד הסוף, לנהל קרבות בלימה רצופי גבורת-ייאוש עד האיש האחרון.}}
+
-
 
+
-
תוכניות אלו לא הועמדו מעולם במבחן הביצוע. ב-[[1 ביולי]] 1942 הצליחו הבריטים לבלום את התקדמותו של רומל 180 [[קילומטר]] בעומק מצרים, ליד העיירה [[אל עלמיין]], הקימו שם קו הגנה חדש ומינו מפקד חדש, הגנרל [[ברנרד מונטגומרי]], שפקד לבטל את כל תכניות הנסיגה ולהיערך למתקפה. שני הצדדים נערכו לקרב המכריע על גורל [[המזרח התיכון]]. הסכנה חלפה כליל ב-3 בנובמבר 1942 כאשר כוחותיו של מונטגומרי פתחו במתקפה והביסו והדפו את כוחותיו של רומל ב[[קרב אל עלמיין]], ניצחון שהיה אחת מנקודות התפנית ב[[מלחמת העולם השנייה]].
+
-
 
+
-
כיום קיימים שרידי ביצורים במקומות שונים בכרמל, אך ספק אם הם קשורים לתוכנית הצפון. חוקרים אחדים סבורים כי שרידים אלו הם עדות לתוכנית "המבצר האחרון" של הבריטים.
+
-
 
+
-
== גילויים מאוחרים ==
+
-
 
+
-
בחודש מרץ [[2006]] פורסם מחקר<ref>[http://www1.yadvashem.org/about_HOLocaust/studies/vol35/Mallmann-Cuppers2.pdf Klaus-Michael Mallmann and Martin Cüppers, “Elimination of the Jewish National Home in Palestine”: The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942], באתר [[יד ושם]]</ref>  של שני [[היסטוריון|היסטוריונים]] [[גרמניה|גרמניים]], קלאוס מיכאל מלמן, מנהל המרכז לחקר הנאצים בגרמניה, ומרטין קופרס, לפיו בקיץ 1942, עם התקדמות [[קורפוס אפריקה]] לכיוון [[מצרים]] ו[[ארץ ישראל]], השלימו הנאצים הכנות לביצוע תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל. לדברי החוקרים העובדה כי התוכנית התגלתה 64 שנים לאחר שנרקמה, נובעת מכך שהם איתרו מסמכים שחוקרים אחרים פסחו עליהם.
+
-
 
+
-
על פי המחקר הוקמה עוצבת מבצע מיוחדת לצורך כך במסגרת ה[[אס אס]] בשם "איינזצגרופה אגיפטן" ([[איינזצגרופן]] [[מצרים]]) שכללה 24 חיילי [[אס אס]] בפיקודו של [[ולטר ראוף]], קצין האס אס שהיה אחראי בסוף 1941 ובראשית 1942 על ייצורן של [[משאית|משאיות]] להמתה באמצעות גז הפליטה שלהן, שהוזרם לתא מטען אטום ובו הקורבנות. השמדת חמש מאות אלף היהודים בארץ ישראל אמורה הייתה להתבצע באותם האמצעים והשיטות שבהם בוצע רצח יהודי [[אירופה]], דהיינו הפעלת מתנדבים מתוך האוכלוסייה המקומית, הלא יהודית, כמסייעים לביצוע הרצח השיטתי, בהדרכתו ובפיקודו של צוות גרמני מצומצם. זאת לפי טענת החוקרים, למרות שהמילה "[[ארץ ישראל|פלשתינה]]" לא מוזכרת במסמכים שהם מזכירים. לדבריהם מקום הפעולה היה ברור מההקשר ולא היה צורך לפרטו<ref>{{הארץ|[[תום שגב]]|אילו באו הנאצים|977382|23 באפריל 2008|}}</ref>.אנשי עוצבת המבצע הוצבו ב[[אתונה]] והמתינו לפקודה לנוע לארץ ישראל, אך ה[[ורמאכט|וורמאכט]] התנגד לבוא הצוות לאזור ו"איינזצגרופה אגיפטן" נאלץ להשאר ב[[יוון]].
+
-
 
+
-
ב-[[2010]], עם שיפוץ בית הכנסת "החורבה" התגלה במקום סליק עם נשק מתחת לארון הקודש. שמעון ברמץ שהיה ממפקדי האצ"ל בעיר העתיקה סיפר שהאצ"ל בנה את הסליק כחלק מהערכות לנהל את המאבק נגד הנאצים, בעיר העתיקה. ההגיון בבחירת העיר העתיקה כמקום המאבק, היה הסיכוי שהנאצים לא יפגיזו את האזור בארטילריה כבדה, בגלל קדושתו הדתית.{{הערה|[http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9132 יואל יעקובי, סודו של הסליק מתחת לארון הקודש, בשבע, גיליון 384, 11 במרץ 2010]}}.
+
-
-->
+
-
 
+
-
== Литература на иврите ==
+
-
* חביב כנען, '''מאתיים ימי חרדה, ארץ ישראל מול צבא רומל''', הוצאת מול ארט, 1974.
+
-
* יגאל עילם,  '''ההגנה - הדרך הציונית אל הכח''', הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 1979.
+
-
* יואב גלבר, '''מצדה - הגנה על ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה''', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1990.
+
-
* יעקב שביט, '''מצדה על הכרמל''' בקובץ "הכרמל אדם ונוף". הוצאת החברה להגנת הטבע, 1983.
+
-
* אורי ברנר, '''נוכח איום הפלישה הגרמנית לארץ ישראל בשנים 1940- 1942''' הוצאת יד יצחק טבנקין, 1984
+
-
* שאול דגן, '''תוכנית הצפון''', המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה", משרד הביטחון, 1994.
+
-
 
+
-
== Источники и ссылки ==
+
-
* [http://he.wikipedia.org/wiki/מאתיים_ימי_חרדה Статья "מאתיים_ימי_חרדה" в ивритском разделе Википедии]
+
-
* [http://www.hagana.co.il/show_item.asp?levelId=59798&itemId=48171&itemType=3 תוכנית הכרמל] באתר "ההגנה"
+
-
* [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3237513,00.html הכתבה ב-ynet על התוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל]
+
-
* {{הארץ|[[תום שגב]]|אילו באו הנאצים|977382}}
+
-
* [http://news.walla.co.il/?w=//888174 הכתבה בוואלה על התוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל]
+
-
* {{מטח||תוכנית הכרמל, תוכנית הצפון (מפה)|20657}}
+
-
* [[שמואל שריג]], אחראי נושא ההגנה האזרחית בכרמל
+
-
* [http://www.jwmww2.org/show_item.asp?itemId=1041&levelId=60173&itemType=0 המלחמה סביב ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה]
+
-
 
+
-
== Примечания ==
+
-
{{Примечания}}
+
-
 
+
-
[[Категория:Вторая мировая война]]
+
-
[[Категория:Британский мандат в Палестине]]
+
-
[[Категория:История еврейского народа]]
+

Текущая версия на 22:58, 30 мая 2013

  1. redirect ej:Двести дней тревоги (1942)
Источник — «http://www.jearc.info/wiki/%D0%94%D0%B2%D0%B5%D1%81%D1%82%D0%B8_%D0%B4%D0%BD%D0%B5%D0%B9_%D1%82%D1%80%D0%B5%D0%B2%D0%BE%D0%B3%D0%B8_(1942)»
Личные инструменты
 

Шаблон:Ежевика:Рубрики

Навигация